検索キーワード： 制作 "Storyside" 世界文学

Botchan es un indiscutible clásico de la moderna literatura japonesa y, desde hace más de cien años, una de las novelas más celebradas por los lectores de aquel país. Considerada el Huckleberry Finn nipón, y comparada también con El guardián entre el centeno, narra las aventuras de Botchan, un joven tokiota descreído y cínico, alter ego de Soseki, al que mandan como profesor a una escuela rural situada en la remota isla de Shikoku.

Mabel percaya takdir akan berakhir buruk jika kita tidak menjaga langkah, apalagi bagi perempuan seperti dirinya. Tapi Mace, sang menantu, belum bisa melupakan trauma masa lalu. Sementara Leksi, cucu kesayangan Mabel, masih suka semaunya sendiri. Beruntung ada Pum dan Kwee yang bisa diandalkan. Bersama keduanya, si kecil Leksi belajar menjalani hidup yang keras di Tanah Tabu. Dan, pada kita semua, Mabel berpesan, "Kita harus tetap kuat… Jangan menyerah. Terus berjuang demi anak-cucu kita. Mereka harus mendapatkan kehidupan yang lebih baik."

Vito pergi meninggalkan ayahnya. Melangkah bersama air mata. Beranjak bersama bahagia bercampur luka. Pertemuan itu nyata, tetapi bahagia tetaplah fiksi. Vino lelah melawan rindu. Dia bisa mengerti bahwa Vito untuk ibu, Vino untuk ayah. Namun sulit untuk dia pahami bahwa rindu yang dibagi tak boleh bersisa luka. Si kembar Vito dan Vino harus terpisah karena perceraian orang tua. Dari jauh mereka didera rindu, jauh lebih deru dari angin dendam yang menari di Danau Sidenreng.

הספר הזה הוא דיווח ישיר מהחלל הפנימי, כפי שנצפה במסעותיי, ביניהם ואחריהם. כתבתי אותו עבור הסקרניות, הכמהות, ההרפתקניות, והמתעניינות שלא בהכרח מתכוונות לצאת בעצמן למסעות דומים. כל מסע דורש אומץ. כל סיפור מסע דורש התגברות על מבוכה ופחד. אולי זה אותו הדבר. חמש נשים (ועוד כלבה אחת) יוצאות למסע, כל אחת בדרכה. הן לא יוצאות לחפש את עצמן, הן יוצאות למצוא את הבלתי מוגבל. כדי להצליח לפרוץ גבולות הן נעזרות בכל מה שיכול לספק להן מידע חיוני, שיטלטל את תפיסת העולם השגורה. המסעות שלהן פסיכדליים, גשמיים, מיסטיים, פילוסופיים: מילים גדולות, שמתחילות במצוקה רוחנית אנושית, שאי אפשר להחניק עוד.

זפיך צומחים מעור הלחי,/ משלש של סדין מנשם על עצם הלסת,/ ריסיך רועדים ברגע/ בו חודר האור את צמרת הארן,/ את האויר המר,/ את הזגוגית,/ את חלומותיו המסכסכים בשערי./ האור הכל יכול הסתולל בנשימותיך הכבדות./ ישנת כפי שרק אתה/ יכול: סופג את האור, מחליף את כל תאיך/ שקוע בבארות שכחה, מקפל וזוכר./ הדבר היפה בעולם הוא געגוע,/ קוי המתאר של שנתך.

Kisah tentang pendakian delapan anak muda—lima laki-laki dan tiga perempuan—ke Gunung Argopuro yang adalah gunung dengan trek pendakian terpanjang di Pulau Jawa. Petualangan mereka digambarkan sangat detail dari tempat ke tempat dalam rute pendakian tersebut.

Empat perempuan kembar yang mempunyai empat kehidupan berbeda. Empat masa depan yang membingungkan. Empat rahasia masa lalu yang menghantui. Dan satu usia biologis yang terus-menerus berdetik. Siska Yuanita, Indah Pratidina, Rosi Liliani, dan Novera Kresnawati terpaksa harus pulang untuk mendampingi ayah yang diprediksi tidak punya harapan hidup lagi. Mereka tidak pernah menyangka bahwa kesempatan berkumpul kembali ternyata mengubah segalanya.

קובץ הסיפורים 'רץ' הוא ספרו הראשון למבוגרים של דויד גרוסמן, יליד ירושלים (1954), לאחר 'דו-קרב', ספרו לילדים. גרוסמן החל לפרסם את סיפוריו בכתב-העת 'סימן קריאה'. עוד לפני פרסומו של הספר כבר צוין גרוסמן על-ידי רבים (דן מירון, אורי ברנשטיין, מנחם פרי ואחרים) כסופר הראוי לתשומת-לב רבה ביותר. מיד עם פרסומו הפך הספר לרב-מכר, ודויד גרוסמן, שהיה עד אותה עת אנונימי, נעשה באחת סופר מוכר ומוערך.

צריך להגן על היהודים, החליט הרצל. היהודים צריכים לחיות בארץ משלהם כמו כל העמים. הוא החליט לכתוב על כך ספר וקרא לו "מדינת היהודים". בספר זה מנגישה דבורה עומר את סיפור חיו של חוזה המדינה, תאודור הרצל, החל משנות ילדותו בבודפשט, המעבר לוינה והתחלת כתיבתו אודות הרעיון למצוא בית לעם היהודי.

"אלברטו ואני" הם צמד דמויות מדהימות ובלתי שבירות, שהרפתקאותיהן נפרשות לאורך הנובלה. כמו בכל ספרות מופתית, מה שמחולל את העלילה הוא אי הבנה, בלבול פעוט אשר מצית שרשרת מתגלגלת של אירועים. בסצנת הפתיחה מתגשמת אימה אוניברסיטאית: סטודנט שואל שאלה שהמרצה אינו מבין. המרצה תוחב את אלברטו לפיו, אך הוא שורד הודות לחברו הנאמן, המחבר. השניים ממשיכים בדרכם, נקלעים לאינספור סכנות ספרותיות וניצלים מהן בדרך קסם. סצנה רודפת סצנה ואיתן מתחלפת גם התפאורה: דיסקוטקים, חפירות בשדה הקרב, מסבאות, ספינות, אגמים ואיים, שבהם גיבורינו פוגשים בשתיינים, חיילים, נפשות אומללות וקשישות מזמרות.

שנות השישים בקאבול, בירת אפגניסטן. שני ילדים, אמיר וחסן, נולדים באותו בית מידות ויונקים משדיה של אותה מינקת, אך למרות זאת, הם גדלים בעולמות שונים לחלוטין. אמיר הוא בנו של איש עסקים עשיר ומכובד, מעמודי התווך של קאבול; חסן הוא בנו של עלי, המשרת של באבא, אביו של אמיר. אמיר הוא פאשטוני, מוסלמי סוני, בן לאליטה השלטת באפגניסטן. חסן הוא האזארי, בן למיעוט אתני נחשל ומנודה. לשני הילדים האלה — קאבול שלפני הפלישה הסובייטית היא עיר קסומה, ססגונית, מלאה ריחות אקזוטיים, בזארים שוקקי חיים ותחרויות להפרחת עפיפונים, שכל העיר יוצאת לקחת בהן חלק.

בכפר ההרים הנידח והשכוח יתיר עוברת אחת ליום רכבת אקספרס מפוארת, ואינה עוצרת. המלחמות פסחו על הכפר, והשגרה האפורה של תושביו הדעוכים משועבדת כל-כולה לרגע היומי שבו חולפת הרכבת. התושבים הכמהים להתרגשות חיה ואמיתית מתכננים להוריד את הרכבת מן הפסים בהפקר של פריקת אחריות, כדי לזכות בחוויה של דאגה וחמלה אנושיות מול האסון. כשנדפס הסיפור לראשונה התפעמו הקוראים והמבקרים מכוחם המפתיע ומן החידוש שבו, שבישר דור חדש בפרוזה העברית. היום, במבט לאחור, הוא עדיין מרגש בעוצמתו העלילתית ובאיכויותיו הסגנוניות, ואף מתגלים בו בדיעבד מבני העומק המזינים את כתיבתו המאוחרת יותר של יהושע, ומחזקים את הרושם העז שהם מותירים.

למרגלות הקיום של כל משפחה, או אדם ואדם (ואפילו האנונימי בעולם) טמונים טרגדיה, קומדיה, פארסה, סאטירה, סוד שיש לגלות וחטא שיש להסתיר. סיפורים משפחתיים נפרשים ומתפתלים בצורות מרובות, א-סימטריות ומולטי-טונאליות. במילים אחרות: אי אפשר לתפוס את החיים, אין דרך ללכוד את הזמן ולחוות את החיים בקו עבה-ישר. עודד וולקשטיין מארח את פסטיבל החיים, את יסודות הבדיון, ביצירה ההופכת אותנו, הקוראים, לבלשים של ממש. כמה דמויות, פרק אחרון בספר ישן ולא ידוע מאת אגתה כריסטי, אסון משפחתי מעורפל, סבתא מעורערת ופסיכיאטר המנסה להביא אותה אל גני העדן המלאכותיים ולאזן אותה באמצעות כימיקלים.

רייצ'ל רובינשטיין-גולדבלט היא בחורה ניו-יורקית יהודייה מבית טוב שמסתירה סוד גדול: היא אוהבת את חג המולד. במשך עשור היא מסתירה ממשפחתה ומחבריה את הקריירה שלה כסופרת מצליחה של קומדיות רומנטיות לחג המולד. אך למרות שספריה הם רבי-מכר מצליחים, מחלתה הכרונית מונעת ממנה לזכות בעצמה באהבה הגדולה מהחיים שעליה היא כותבת. כאשר העורכת שלה מתעקשת שתכתוב קומדיה רומנטית המתרחשת בחנוכה, מעיין ההשראה של רייצ'ל מתייבש. בחנוכה אין שום קסם – חנוכה זה לא חג המולד! ואז מגיע לעיר ג'ייקוב גרינברג, מארגן מסיבות ידוע, ומכריז על עריכת נשף חנוכה שניו-יורק טרם ראתה כמוהו.

Janji dalam Merpati Tak Pernah Ingkar Janji bukan janji kepada manusia. Karena tidak mampu memenuhi janjinya, lelaki itu memaksa anaknya untuk menggantikannya. Masalah timbul ketika gadis itu jatuh cinta. Dan pemuda yang dicintainya percaya Tuhan cuma imajinasi orang-orang lemah. Tetapi sebuah tragedi memicu merpati memenuhi janjinya.

אשה עומדת על רציף הרכבת ומחכה, כשלפתע לוכד את עיניה גבר מוכּר ולא מוכּר. מישהו שנראה כמו אהוב נעוריה – זה שהפרידה ממנו שברה את חייה לשניים: לפני ואחרי. היא חוזרת הביתה, אל בעלה וילדיה, אבל כל מה שהתאמצה לשכוח חוזר אליה.

"ניו יורק היא מקום טוב לאי־זוגיים. כאן אף אחד לא ישאל אותה כמה ילדים יש לה ואיך זה שבחורה בגילה עדיין בגפה. היא נכנסת לאולם הקולנוע לבד, היא יושבת לבד בבית קפה, וביום ההולדת שלה, עד כמה שזה עלול להישמע מוזר, היא מזמינה לעצמה מקום אחד במסעדה, וזה כל כך בסדר כאן להזמין Table for one. למרות שמיום הולדת ליום הולדת היא נעשית מוטרדת. והבדידות — הבדידות הפכה להרגל ושינתה אותה. יותר ממה שהמוות שינה אותה." איילנד וליב הם שני ישראלים עם שמות משונים שנפגשים בניו יורק. לשניהם לב שבור, זיכרונות מרים, ושניהם מתגוררים באפר ווסט סייד.

''זיכרון רחוק צף ועלה בראשו מבעד לערפילי ילדותו: נערה צעירה ויפה מלטפת את ראשו ונותנת לו מתנה. לפתע נעלמה הנערה ואיש מבני המשפחה לא הזכיר אותה עוד. לפני שמת אביו במחנה הריכוז, הוא סיפר לו על דודתו החיה באנגליה. אבל הכול התערבל בראשו במהלך הימים הקשים שעברו עליו. הוא לא זכר את שמה, הוא לא היה בטוח אם אכן היא קיימת במציאות...''

"סיפורים הם כלי נשק יעיל יותר מחרבות. החרבות יכולות להרוג רק את מי שניצב מולן, ואילו הסיפורים קובעים מי יחיה ומי ימות גם בדורות הבאים". שלומעם, נער מן העיר צרידה שבנחלת אפרים, נוטש את ביתו בניסיון לגלות את הפתרון לסודות שמעיקים עליו מילדותו. בשיאו של מסע מיוסר הוא פוגש את "הנסיכה המשוגעת" ומגלה את האמת המדהימה על משפחתו ועל נסיבות לידתו. בהמשך מתחבר סיפורו לאירועים הדרמטיים של עם ישראל באחת התקופות המכריעות בקורותיו, והדמויות השוליות מתחילת הסיפור מתגלות מחדש בתור הגיבורים הגדולים של התנ"ך.

שלוש נובלות מכונסות בקובץ הר העצה הרעה: "הר העצה הרעה", "אדון לוי", "געגועים". המקום, בכל שלושת הסיפורים, הוא ירושלים; הזמן - שלהי תקופת המנדט; וחומר הבעירה של שלושתם הוא הגעגוע. בהר העצה הרעה, על פי המסורת הנוצרית, התכנסה מועצת הכוהנים שהחליטה למסור את ישו לצליבה. לימים נבנה על ההר ארמונו המרהיב של הנציב העליון הבריטי, מוקד המאבק בין השליטים הבריטים לבין היהודים בארץ ישראל.